החלטה בתיק ת"א 2828-04-12

 1.        בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשים בהיעדר התייצבות ביום 11.09.12.

בפסק הדין חויבו המבקשים לסלק ידם מחלקת המריבה ולהרוס את המחוברים שבנו בה.

2.         ב"כ המבקשים אינו מכחיש קבלת ההזמנה לדיון אך טוען כי מפאת טעות משרדית ברישום תאריך הדיון ביומנו, לא התייצבו המבקשים למועד הדיון הקבוע .

            עוד טוענים המבקשים, כי סיכויי הגנתם גבוהים, ולצורך כך מפנים לנטען בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעמם.

3.         המשיבים מתנגדים לבקשה.

            לטענתם בניגוד לטענת המבקשים אין בפנינו בקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה אלא בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. לבקשת הביטול לא צורף כל תצהיר לתמיכה בטענה בדבר טעות משרדית שגרמה למחדל, או לעניין סיכויי ההגנה ודי בנימוק זה בכדי לדחות בקשתם.

מוסיפים וטוענים המשיבים כי פסק הדין ניתן לאחר שבקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י המבקשים עמדה לנגד בית המשפט במועד מתן פסק הדין ובית המשפט שמע את טיעוני ב"כ המשיבים וקבע כי התביעה הוכחה די הצורך.

4.         אין בפי המבקשים טענה בדבר פגם שפל בהליך הזמנתם למשפט, כך שאין לומר כי קיימת להם זכות לבקש ביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק.

כידוע, בבוא בית המשפט לשקול בקשה לביטול פסק דין, עליו להציב לעצמו שני מבחנים:

א. סיבת מחדלו של המבקש.

ב. סיכויי ההצלחה של המבקש.

התשובה לשאלה השניה היא החשובה יותר.

ראו לעניין זה: ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית  פ"ד כג(2) 721, 723 ; בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל פ"ד כו(1) 772, 773 ו-ז ; ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ פ"ד מז(4) 133, 140 א-ג.

5.         לעניין סיבת המחדל, טוענים המבקשים כאמור כי לא התייצבו לדיון במועד הקבוע מחמת טעות משרדית של ב"כ המבקשים ברישום מועד הדיון, מבלי לתמוך את בקשתם בתצהיר או בראייה כשלהי.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין בו עסקינן, שוכנעתי, כי אין זה מקרה בו בעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או הביע זלזול בהליך המשפטי, באופן שיצדיק שימוש בסנקציה החמורה של מתן פסק דין במעמד צד אחד, זאת במיוחד נוכח העובדה שהמבקשים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, בקשה למחיקת כותרת (שהתקבלה על ידי בהחלטתי מיום 30.05.12) ובקשה למחיקת התביעה כנגד המבקש 2.

לכל היותר המדובר במחדל שאירע " כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת". ראו: רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה, פ"ד נה (5), 43 .

6.         מכל מקום, השיקול המכריע בבקשה לביטול פסק דין עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש, הוא אם יכולה לצמוח למבקש תועלת מהביטול ומכך שהתובענה תתברר לגופה (ראו: רע"א 9565/09 רינה מרגוליס נ' איגור גנץ ואח' (10.08.10). בכדי ללמוד על סיכויי הגנתם, הפנו המבקשים אל טענותיהם כפי שנטענו בבקשת רשות להתגונן, מבלי לתמוך את טענותיהם בתצהיר.

            בענין זה כותב א. גורן בספרו,  סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 7, עמ' 283:

"כאשר הנתבע לא התייצב וניתן נגדו פסק דין בהעדרו, הרי שבדיקת סיכוי ההצלחה נעשית על פי כתב ההגנה המצוי כבר בתיק בית המשפט . לעומת זאת, כאשר הוא לא התגונן כלל, נלמדים סיכויי ההצלחה מהבקשה לביטול ומהתצהיר התומך בה"